הפרפרים, ההתרגשות, התחושה שהוא האחד, ההתלהבות מהמגורים המשותפים, מההדדיות והיחס בקשר, מהתחושה שאת הכי נאהבת ואוהבת בעולם?

קוראים לזה: התאהבות. ולרוב היא מסתיימת תוך זמן קצר

ובמקומה מגיעה האהבה. היא הדבר האמיתי. 

הפרפרים בבטן מתחלפים להם ברגשות של: ביטחון, וודאות, יציבות, אהבה. 

ופתאום, משום מקום יכולה להגיע השגרה ואיתה גם השחיקה. 

טוב נו, זה לא באמת משום מקום. 

הזמן שעובר, ההתלהבות שיורדת, ההרגל שנוצר, פתאום הילד הראשון מגיע

ומבלי שתכננת הוא הופך להיות במקום הראשון מבחינתך.

את עסוקה בעיקר בלהאכיל, להחליף, לקום באמצע הלילה כל כך הרבה פעמים עד ש..

למי בכלל יש כוח לדבר עם הבעל בסוף היום?

וזמן איכות? בקושי יש לך זמן לנשום. 

את ובעלך מתחילים לחוות "משבר זהות".

הפכת לאמא, ופתאום יש מישהו בעולם שהצרכים והרצונות שלו עומדים לפנייך,

ובעלך, שעד לפני רגע היה במקום הראשון בשבילך והיה רגיל לקבל את מלוא תשומת הלב שלך,

 פתאום מוצא את עצמו הרבה למטה בסדר העדיפויות שלך. כמובן שגם המעבר שלו לסטטוס "אבא" מביא איתו לא מעט רגשות. 

אתם נכנסים לשגרה לגמרי אחרת ממה שהכרתם, ואולי אפילו ממשיכים די מהר להביא את הילד הבא והופ, את מרגישה שאת מאבדת את עצמך לגמרי.  

עצרי רגע. 

כן, אני יודעת שבטח גם לעצור אין לך זמן אבל את חייבת. 

אם לא תעצרי עכשיו, את עלולה למצוא את עצמך בעוד מספר שנים

שואלת את עצמך מתי ואיך זה לעזאזל קרה שאין לי 

שום דבר משותף עם בעלי?