התאהבות היא השלב הראשון בתחילתו של קשר רומנטי. 

היא מאופיינת בהמון "חוסר איזון", רגע אחד אפשר להרגיש חיבור מטורף ופרפרים בבטן, וברגע האחר תסכול גדול עם האהוב לא יצר קשר. בהתאהבות אנחנו נמצאים במצב של חוסר ודאות ואי שקט מסוים. 

אהבה מאופיינת ברגשות של חיבה עזה אחד כלפיי השני. באהבה, מופרש הורמון שנקרא אוקסיטוצין. ברגע שהוא מופרש, נעלמים הרגשות הלא מאוזנים של ההתאהבות, ובמקומם מגיעים רגשות של ביטחון, רוגע, ודאות, שקט ושלווה. 

האוקסיטוצין, הורמון האהבה, מופרש ככל שאני מכוונת כלפיי הצד השני ומשקיעה בו, כך ארגיש בעצם שאני יותר אוהבת בו. לכן, אין דבר כזה "נגמרה לי האהבה", יש- לא בא לי להשקיע יותר. 

הבדלים מהותיים בין התאהבות לאהבה:

1. התאהבות היא חולפת. מחקרים מראים שברוב המקרים לאחר חצי שנה, ובמקרים קיצוניים לאחר שנה וחצי. לעומתה, אהבה יכולה להמשיך ולהתעצם עם השנים במידה ומשקיעים בה. 
2. בהתאהבות אני יותר מרוכזת בעצמי, באהבה אני יכולה באמת לראות את האדם שמולי, את צרכיו ורצונותיו. התאהבות מייצרת לי אי שקט תמידי, אהבה מייצרת לי תחושת ביטחון. 

איך מחזקים את האהבה?

הורמון האהבה מופרש ככל שיש יותר קווים מקשרים ומחברים ביני לבין הצד השני. ככל שנצבור יותר חוויות משותפות, דייטים קבועים, תחביבים משותפים ורגעים יפים של ביחד, האוקסיטוצין יופרש והאהבה תתחזק.